שלום,
אני עובדת עם ילדים בני 2-3 יש אצלנו בגן ילדה בת שנתיים וחצי בתחילת השנה לא שמענו אותה בכלל, עם הזמן היא התחילה לשוחח עם ילדים, להשתתף במפגשים ובחוגים ולשחק עם ילדים, אבל עם הצוות היא נמנעת מלדבר, גם כאשר נתקלת במצבי קושי ותסכול לדוגמא: רוצה לשתות ולא מגיעה אל הכוס, רוצה להוריד את חולצת העבודה ולא מצליחה לבד ועוד הרבה מקרים בהם צריכה את עזרת המבוגר היא לא מדברת צריך ל"נחש" מה היא צריכה. כאשר יושבים איתה במשחק או עבודת יצירה לעיתים אם אומרים את תחילת המילה אז היא ממשיכה אותה אבל היא לא יוזמת שיחה או דיבור קצר עם הצוות.
יש לציין שהיא מאוד פעילה בגן הן במשחק החופשי והן במפגשים ובחוגים השונים.
מבחינת הצוות יש תמיד ניסיון לגרום לה לדבר אך לשווא היא מסוגלת לא לשתות ולהישאר במצב קושי מסויים במקום לדבר ולבקש עזרה.
בבית המצב הוא שונה האמא אומרת שהיא לא מפסיקה לדבר וגם רואים זאת כאשר האמא אוספת אותה מהגן, היא רק מציינת שבמקומות חדשים היא מאוד נצמדת ומתביישת וקשה לה ליצור אינטראקציה ואפילו לשחק ליד ילדים חדשים, אבל עבר מספיק זמן מתחילת השנה בכדי שתוכל להרגיש בנוח גם עם הצוות כמו עם הילדים.
בתור אשת חינוך מאוד קשה לי עם זה ואני מאוד רוצה לעזור לה.
האם אפשר לקרוא לזה אילמות סלקטיבית ואיך אפשר לשנות את המצב?
לתשובתך ועזרתך אודה.